"אֲנִי, אַבָּא וּפּוּיוּ, הוֹלְכִים לְבַקֵּר אֶת הַדּוֹד מוּנְיוּ" הוּא סִפּוּר קָטָן וּמָלֵא קֶסֶם עַל טִיּוּל קָצָר שֶׁעוֹרְכִים אָב, יֶלֶד וְכֶלֶב. בְּדַרְכָּם אֶל בֵּית הַדּוֹד מוּנְיוּ, שֶׁבַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכִּכָּר, הֵם עוֹבְרִים בְּתַחֲנוֹת שׁוֹנוֹת, וְכָל אַחַת מֵהֶן מַשְׁמָעוּתִית עֲבוּר אֶחָד מֵהֶם וּמְלַמֶּדֶת עֲלֵיהֶם מַשֶּׁהוּ.
בְּפַשְׁטוּת וּבְחֹם מְתֹאָר הַמַּסְלוּל הַקָּבוּעַ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַדּוֹד וּמִתּוֹכוֹ עוֹלָה מַעֲרֶכֶת הַיַּחֲסִים הַחַמָּה בֵּין הַשְּׁלוֹשָׁה. הַדָּגֵשׁ הוּא עַל הַדֶּרֶךְ הַמְּיֻחֶדֶת הַזּוֹ, הַמֻּכֶּרֶת לָהֶם כָּל כָּךְ, וְעַל הַחֲוָיוֹת שֶׁהִיא מְזַמֶּנֶת, וְלָכֵן כְּלָל לֹא מְשַׁנֶּה לְבַסּוֹף כְּשֶׁמִּתְבָּרֵר שֶׁדּוֹד מוּנְיוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָא בַּבַּיִת.
עֵרֶךְ רַב יֵשׁ בְּשִׁגְרָה וּבְיַצִּיבוּת עֲבוּר יְלָדִים, שֶׁמַּעֲנִיקוֹת לָהֶם בִּטָּחוֹן וּתְחוּשָׁה שֶׁל וַדָּאוּת. הַסִּפּוּר עוֹסֵק בְּכָךְ בְּדִיּוּק, וּמְאַפְשֵׁר גַּם לָנוּ, הַהוֹרִים, הֲצָצָה לְמָה שֶׁלְּעִתִּים אֵינֶנּוּ מַבְחִינִים בּוֹ – הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בַּדֶּרֶךְ.